"זו לא חובה, זו זכות להיות במכבי נתניה ומי שלא רוצה, שיחפש"

28/06/2018 02:06 | מאת: נוי שני

עוזי לוי, אוהד שרוף של נתניה כבר למעלה משלושים שנה מתכונן לעונה הקרבה עלינו לטובה בראיון מיוחד ל"הקופסא הדור הבא": על המונדיאל אליו נסע לאחרונה, הקשר עם יגאל מנחם, הקהל הצהוב ("חייב להיות מאוחד יותר"), הציפיות מהקבוצה ("בטוח שיעשו את המירב") ועוד.

לוי, 41 ואב לבן ובת, התחיל לאהוד את מכבי נתניה מאז שהוא זוכר את עצמו לדברו. "אבא שלי היה מהשרופים (בספסלי העץ היכן שהיתה החומה בקופסא) וזכה לראות אליפויות וגביעים ככה שהחיידק עבר במשפחה".

המשחק ראשון שממש זכור לו היה כשהיה בן 10 בקופסא: "זה היה ביום שישי וישבנו שורה שניה מעל הכניסה, כשבשורה הראשונה ישבו טל בנין, רוני דורה, אריה אלטר ומשה סיני. במשחק זה נתניה ניצחו 0-2 וחזרתי כולי מאושר מתמיד".

"אני יכול לספר שמגיל 11.5 הייתי משוחח עם יגאל מנחם האגדי בטלפון וההורים שלי לא הבינו מהיכן החיובים לאזור השרון. זוכרים שפעם היו חיובים בין אזורי חיוג?"

כיום לוי עובד בחברת "אמדאוס", מערכת הפצה של חברות תעופה בתחום התיירות ונהנה בזמנו החופשי מספורט, בישולים ודיג.


מה הדבר הכי "יוצא דופן" או 'משוגע' שעשית עבור הקבוצה או בגלל הקבוצה?

דבר "משוגע" שלא ממש משוגע, זה שהייתי חייל ושיחקנו מול בית"ר ת"א באצטדיון גאון ביפו, מחזור אחרון שקבע זהות העולה. שיחקנו מול הפועל או עירוני (לא ממש זוכר), הייתי בבסיס, סגרתי סופ"ש, והתקשרתי בטלקרד לאבא שלי ואומר לו בוא תיקח אותי והוא עונה מה פתאום אתה תיכנס לכלא יתפסו אותך, עניתי לו: אתה בא או שאני לוקח מונית'? כמובן שתוך 40 דקות היה מחוץ לבסיס ונסענו למשחק (לא עלינו במשחק הזה)".

"לפני שנתיים נדרתי נדר שאם עולים ליגה (לא שלא ממש האמנו שיקרה) אני עושה קרחת על הסכין, ונדר זה נדר, יש צילומים".
 


מה המשחק שהכי זכור לך?

משחק גדול שזכור לי הוא ה 0-5 מול מכבי חיפה שהיה ביום שישי. אבא שלי היה במשחק ואני בבית מוצא את עצמי עם טרנזיסטור בחוץ ב 0-3 רץ ,משתגע, שר ושמח. עוד משחק זכור לעד שלא אשכח הוא הניצחון בקרית אליעזר מול מכבי חיפה (2-3) עם הקבוצה הטובה היותר (לטעמי) ב-20 שנים האחרונות - העוצמה ,העידוד, השמחה והגאווה היו ברמות הגבוהות ביותר שחוויתי אישית כמעט בכל שנותיי כאוהד. מה שזכור לי שבכביש החוף עוברים את אוטובוס השחקנים ,מאטים עם צפצופים ,דגלים. אני עם חצי גוף בחוץ ורואה את אלמוג כהן רוקד משמחה - זה משהו שלעולם לא אשכח".


"עוד משחק שלעולם לא אשכח הוא המשחק בנס ציונה עם שער בדקה ה-95 של גבי פקר. שם עליתי לאוטובוס השחקנים והמבט של לאסלו צ'ה על הפנים היה מבט של 'מה אתה עושה פה?'. תמיד אזכור את זה, וכמובן את חצי גמר הגביע כשעלינו לגמר עם חצי ר"ג צבוע בצהוב-שחור והאווירה השמחה".

מי השחקן האהוב עליך בעונה שעברה? ומי בכל הזמנים?

"השחקן האהוב עליי משנה שעברה הוא טים הויבך. נורא שמח לראות זרים שמגיעים (גם עם בעיית מזג אוויר), מתאקלמים נהדר ומצליחים. והשחקן הכי אהוב עלי בכל הזמנים הוא עודד מכנס. קודם כל מעצם הענווה והצניעות הגדולה שיש לבן האדם, וזה עוד לפני שהוא שחקן שחקן. שחקן רחבה ששיחק את המשחק הכי פשוט שיש , יהלום אמיתי וסמל לעולם"!
 


מה מצפה לנו לדעתך בעונה הקרובה?

"יש לנו צוות מאמנים מנוסים ומקצועיים מאוד וכמו שהיו שחקנים באימון פתיחה שלא הכרנו ובסופו של דבר פגעו בול (ברובם), כך סומך עליהם שיעשו את המירב. מי שמכיר אותי יודע ומכיר את המשפט: 'זו לא חובה, זו זכות להיות במכבי נתניה ומי שלא רוצה, שיחפש".

מה דעתך על הקהל שלנו, איך הוא יכול להשתפר?

"הקהל חייב להיות מאוחד יותר. יש תחושה שיש כמה כיוונים וחבל כי העוצמה שכולם ביחד היא עצומה. הייתי 'מפצל' את הגוש המעודד חלקם למטה חלקם למטה או בעליון במרחק של 20-30 (ככה עובדים הקהלים בחו"ל, ממי שמכיר ונוסע למשחקים לפחות פעמיים בשנה - לראות את דורטמונד בכל אופן)".


ספר לנו טיפה איך היה במונדיאל. הבנתי שהיית ברוסיה...

"לאחרונה הייתי ברוסיה (מוסקבה) בפעם הראשונה במונדיאל. החוויה הייתה עוצמתית ומהנה. לראות במקום אחד, בין אם במגרש, או ברחבי העיר אוהדים מכל העולם ומכל היבשות (אוסטרליה, דרום אמריקה, אפריקה ,אסיה וכמובן אירופה) שמחים, מאושרים וגאים כל אחד ואחת הדגל ובמדינה שלו. אירוע בו אין מקום לפוליטיקה אלא נטו אהבה לכדורגל, למדינה ולקבוצה, למרות מספר מקרים לא נעימים שהיו עם ישראלים".

בחו"ל עוזי תמיד עם לפחות צעיף, חולצה או דגל של נתניה. "היו שני אירועים שזכורים לי ממוסקבה", הוא מספר:

הראשון זה שביום המשחק של פורטוגל מול מרוקו היינו בקרמלין ושם ראינו/פגשנו כמה עשרות מאוהדי פורטוגל בין אלפי אוהדי מרוקו שהגיעו עם דגלים, צעיפים, חולצות ועוד. הם רקדו, עודדו ומילאו את כל כתבות הטלוויזיה מכל העולם שכל רגע התמקדו במקום אחר. האהבה שלהם לנבחרת זה משהו שלא ממש ניתן לתאר, כולם למען מטרה אחת . זכור לי ששוחחתי והצטלמתי עם אחד מהאוהדים הצבעוניים, וענה שהוא ממרקש. כששאל מהיכן אני אמרתי לו שמישראל מאיזור ת"א ,הרים גבה, חיבק אותי מכל הלב ואמר שמאוד אוהב את הישראלים. אמרתי לו כמובן שלקבוצה שלנו יש שירים עם אותה המנגינה של הלאלה בוייס, הוא לא ממש הבין ואז אני מזמזם לו את "ברגעים" והבן אדם עף ולא מאמין"!
 


ומה הדבר השני?

"אירוע נוסף באותו מקום שגם העלה חיוך גדול: במהלך ההליכה בקרמלין הגעתי לחבורה של 6-7 חברים שאני מזמזם בקול 'שוב עולה במדרגות...'. הם שמעו, הצביעו, התקרבו לכיוון ואמרתי להם יאללה בואו נשיר (בערבית) ואז התחילו לשיר ואני כמובן בעברית ותוך כמה שניות הגיעו מצלמות וכתבים שתיעדו את זה".

התמונות של עוזי לוי באדיבותו; אלמוג כהן חוגג את ה 2-3 הגדול בקריית אליעזר: אור גרנות; טים הויבך: ניר אנשר.