מתקלט את נתניה בליבו

10/11/2017 08:30 | מאת: נוי שני ויניב איבגי

כבר בשנות ה-70 החל אמנון מנצור, DJ ומפיק אירועים במקצועו, הידוע היותר בכינויו אמנון קלסיקה, להגיע למשחקי הקבוצה במוניות שירות. מכבי נתניה הייתה משודרת בטלויזיה בימים אלו באופן כמעט קבוע ולאמנון לא נותר אלא להיכנע ל"חיידק" הצהוב. "הגעתי יחד עם חברים אוהדי שמשוון ת"א לקופסא ולמשחקים של שמשון לסירוגין. מאז אני כמעט ולא מחמיץ משחק, בית או חוץ", אמר הערב בראיון מיוחד ל"הקופסא הדור הבא".

לקראת סיום העונה שעברה, שהקבוצה החלה לזייף ומד המתח עלה לשמיים, דווקא אז התבשר אמנון, בן 54, נשוי ואב לארבעה, שהוא חולה במחלת הסרטן.

"אלה היו משחקים על העלייה לליגת העל", נזכר אמנון. "היה לחץ מאוד גדול. הפועל עכו והפועל ר"ג התחילו לעשות סדרה של ניצחונות והתחלתי לדאוג, הייתי במתח שלא נעלה ליגה. בדיוק באותו זמן ללא הקדמה חיליתי במחלת הסרטן והרופאים אישפזו אותי לשלושה שבועות ללא יציאה למשחקים....חוץ מבשבת ראשונה אחרי הניתוח, כשלא יכלתי ללכת, בשאר השבתות ברחתי מבית חולים וחזרתי בסיום המשחק. אייל סגל דאג לי להיכנס ליציע המכובדים היות והיה אסור לי לקבל שום מכה או מגע או דחיפה, כי היו לי תפרים בכל הבטן"!


לאחר הניתוח חזר אמנון חצי הולך למגרשים וזכה ליחס מיוחד מהבעלים אייל סגל ואף קיבל את הזכות לתקלט במסיבת סיום העונה של הקבוצה: "אחרי שהבטחנו את העלייה ואייל עשה מסיבת עלייה הוא דאג להזמין אותי. הייתי האוהד היחיד שמה... ועשיתי להם מוסיקה וקריוקי לכל השחקנים ההנהלה...הייתי בשמיים...הגשמתי חלום".

על אייל סגל עצמו, לאמנון היו רק שבחים: "יש לו לב של אוהד, לא של בעלים, מדבר איתך בגובה העיניים לא מתנשא מעליך, פשוט בחור מדהים. הקשר שלו איתי חימם לי את הלב".
 


כשהתחילה העונה אמנון היה בטוח שהקבוצה לא תשרוד עם הסגל הקיים שמורכב ברובו משחקנים ששיחקו בליגת הלאומית. "תוך כדי משחקי האימון ומשחקי גביע הטוטו הבנתי שיש משהו משהו הזוי .הקבוצה היתחילה לרוץ, לעשות לחץ... היה נידמה שאני רואה קבוצה אחרת ולא נתניה. באותו רגע הבנתי שהשנה תהיה שנה מהנה, שמחה ומדהימה".

"אם הסגל הזה ישאר ולא נמכור שחקן או שניים בינואר (עלי מוחמד ודיא), השנה הזו תהייה שנה מדהימה. בינתיים זה מזכיר לי במעט את משחקי שנות ה-80, והייתי נוכח במשחקים האלה... כדורגל מהנה וסוחף. מה שיחשב להצלחה בעיניי זה עלייה לפליאוף עליון ללא ספק...אם נגיע בטעות לאחד המפעלים זה בכלל יהיה חלום".

מי שמכיר את אמנון מהפייסבוק, בוודאי שם לב שיש לו משפחה נפלאה ומאוד אוהבת, שהבנות של שלו עובדות איתו יחדיו ובכלל עושה רושם שאמנון הצליח להדביק אותן ואת בנו באהבה לקבוצה. על החיבור בינו לילדיו ועל הבית הצהוב הוא סיפר לנו בהתרגשות.

"כל המשפחה שלי, הילדים, האחים, האחיות, השכנים, הדודים והחברים, כולם יודעים שהבית שלי זה בית צהוב, שכדורגל זה רק מכבי נתניה בלבד. השמחה, האושר, העצב והדיכאון - הכל בהתאם לתוצאה בשבת.
 


"אישתי ידעה מהרגע הראשון שהכרנו שהיא מתחתנת גם עם מכבי נתניה .כבר בשבועות הראשונים שיצאנו לקחתי את אישתי למשחקים.  כשהבנות שלי נולדו, הן הצטרפו אלי למגרשים כבר בגיל שנתיים. לאחר מכן נולד לי בן, אוראל חיים, כיום הוא בן 9 וגם הוא נידבק בחיידק בגיל שנתיים. הוא לא מוכן להפסיד שום מישחק, מתרגש, רואה איתי מישחקים גם בבית, שידורים חוזרים.. הילד חולה בדיוק כמוני על מכבי נתניה ואם חלילה מפסידים הוא חוזר עצבני, מבואס ואפילו בוכה, בדיוק כמוני ברגע של הפסד.. .אני מוציא את העצבים בבית מסתגר בחדר שלושה ימים ואז אני נרגע. הבנות גדלו ונכון להיום הן עובדות איתי באירועים, הדפסות מגנטים, בר מתוק וצילומים".

אחד המשחקים שהכי זכורים לאמנון היה גמר גביע המדינה מול קריית שמונה ב 2014: "25 אלף צהובים באיצטדיון רמת גן. הגעתי עם כל המשפחה, אישתי, האחים והילדים שלי. אחרי הרבה אכזבות של שנים הגענו לרגע מרגש במיוחד. זה היה כמו להתעורר לארוע מישפחתי באותם ימים, חוויה נדירה. הדיבורים, הכתבות בטלוויזיה... הרגשתי שאנחנו על המפה ואם היינו זוכים בגביע הזה... הייתי משתגע בוודאות".

"היום אני בן 54 ויש לי כתבות מעיתונים של כל האליפויות, מחזור מחזור כולל הזכיה בשנת 1978. הכל אצלי מתועד מאז. אני שומר את הכל בכספת".
 


ומה לגבי העתיד? "רק שלא ימכרו לנו את עלי מוחמד בינואר. היום אני איש מאושר, איש שמח, איש מחייך בגלל מצב הקבוצה ואם חלילה מוחמד יימכר אני פוחד לחזור לימים שחורים והיה לי הרבה שיח לא נעים עם אייל השבוע על הנושא הזה. מכבי נתניה זאת האושר של חיי".

התמונות באדיבות אמנון.